עוזית דגן

"זה החדר שלי, ואני אעשה בו מה שאני רוצה!"

"כל זמן שאתה מתגורר תחת הגג שלי - אתה תעשה מה שאני רוצה!"

 

נשמע מוכר?

למעשה, חילופי דברים דומים מתרחשים כמעט בכל משפחה ממוצעת שגדלים בה נער או נערה מתבגרים.

מה קורה בגיל-ההתבגרות שגורם להורים וילדים שהסתדרו עד עכשיו מצוין להתייצב בשני צידי המתרס ולהתנהג כאילו הם חייבים "להראות" לצד השני ו"להעמיד" אותו במקום?

ובעיקר - איך ניתן לצאת מקונפליקטים כאלה בשלום ולהמשיך לחיות ביחד תחת אותו הגג?

דווקא בגיל הזה, שבו החברים והצורך בעצמאות תופשים מקום מרכזי ומתנגשים בצורך להשתייך למשפחה ולהישמע לכללים שנקבעו בבית – יש לעיתים מקום להיעזר בגורם אובייקטיבי שאינו שייך למערכת המשפחתית ו/או החינוכית, בכדי לצאת מהקונפליקט ולהגיע למצב של הכרה והערכה הדדית.

 

גישור בין בני נוער להוריהם הוא תחום חדש ומרתק בעולם הגישור בכלל, והטיפול בבני הנוער בפרט:

הגישור הינו דרך ליישוב סכסוכים בדרכי הידברות. 

 מדובר  בכלי ידידותי, אופטימי ונורמטיבי שמציג דרך להתמודד עם קונפליקטים בלי לחפש "מי צודק" אלא - איך ממשיכים את היחסים הלאה בצורה הטובה ביותר, כך ששני הצדדים ירגישו "מנצחים". (מצב של WIN-WIN)

 

                  הליך הגישור מתאים במיוחד לבני-נוער מפני שהוא מפגיש את  שני הצדדים בגובה    

                  העיניים, ומהווה  הזדמנות לתרגול מיומנויות של ניהול דיאלוג תוך הקשבה הדדית ללא

                  "הטפה" מצד אחד והתנגדות מהצד השני.

 

                  תוך כדי הליך הגישור, שנערך בממוצע בין  שלושה לחמישה מפגשים –

מתאפשר לשני הצדדים לא רק  להקשיב לעמדתו של הצד השני אלא גם לומר למה הוא זקוק באמת כדי לאפשר את המשך היחסים -  ואלה הם רגעים מרגשים באמת לכל המשתתפים.

 

בסיום ההליך נערך בדרך-כלל הסכם גישור, כשכל אחד מהמשתתפים לוקח אחריות על מילוי חלקו בהסכם.

 

חשוב לומר: באם הנער/ה נמצאים בקשר עם אנשי מקצוע מהתחום הטיפולי -הגישור ייערך לאחר תיאום איתם ובשום מקרה לא יהווה תחליף לטיפול מקצועי אלא רק גורם מסייע ומשלים.

 

אז – עלו על הגשר, יש מראה יפה שם מלמעלה...

 

בהצלחה – עוזית דגן, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, ומגשרת בין בני נוער למשפחותיהם.