עוזית דגן

כמיהה

 

אֲנָשִׁים מַגִּיעִים לְטִפּוּל סֻכָּרִיָּה

עֲטוּפָה בנְיַר צֶלוֹפָן מְרַשְׁרֵשׁ

כְּמֵהִים

שֶׁנִּגַּע בַּמִּלּוּי הַמָּתוֹק

הַמָּרִיר

הַצּוֹרֵב

שֶׁל חַיֵּיהֶם

שֶׁנֹּאהַב

אֶת שְׁבָרֶיהָ הַמְתַפְצַפְצִים בְּפֶה

הַמִּתְלַכְּדִים בַּמַּגָּע שֶׁל קֶסֶם

לְשַׁלֵּם

חָדָשׁ.

 

 

טֶקֶס הַכְתָּרָה

 

שִׁירָה הִיא טִפּוּל הוּא שִׁירָה -

אוֹתִיּוֹת חוֹבְקוֹת מַלְבִּישׁוֹת

מַהוּת

בְּבִגְדֵי מַלְכוּת.

 

 

 

יֵשׁ תָּלוּי בַּחֶדֶר

 

הַשְּׁאֵלָה שֶׁלֹּא נִשְׁאֲלָה

תּוֹלֶה עַצְמָהּ עַל

סִימָן,

מִתְנַדְנֶדֶת מֵעָלֵינוּ

לָדַעַת

וְלֹא.

 

 

כריתת רחם

 

בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ גִּיְּסוּ אֶת בְּנָהּ

הָלְכָה לִבְדִיקַת אוּלְטְרָא-סָאוּנְד

לִבְדֹּק לָמָּה הָרֶחֶם

כּוֹאֵב וּמְדַמֵּם

וְאֵיפֹה בִּכְלָל נִמְצָאִים

הָרַחֲמִים.

"הוּא כְּבָר עָשָׂה אֶת תַּפְקִידוֹ"

קָבַע הָרוֹפֵא

אֲבָל רַק כְּשֶׁעָמְדוּ הַחַיָּלִים

עַל סַף דַּלְתָּהּ

הִרְגִּישָׁה אֶת כְּאֵב

הַכְּרִיתָה.

 

 

 

סִפּוּרוֹ שֶׁל קַו

 

הַבְּחִירָה לֹא בָּאָה לוֹ בְּקַלּוּת.

קֹדֶם הָיָה צָרִיךְ לִמְרֹוד בַּסַּרְגֵּל

וּבַמְּחוּגָה שֶׁיָּצְרוּ זָוִיּוֹתָיו.

אַחַר-כָּךְ הֵעֵז לְהָצִיץ,

לִפְתֹּחַ אֶת רוֹכְסַן הַקַּלְמָר שֶׁסָּגַר עָלָיו

וְלִקְפֹּץ הַחוּצָה.

עַכְשָׁו, נִבְהַל, הוּא מִתְגַּעְגֵּעַ

לַסַּרְגֵּל וְלַמְּחוּגָה

אֲבָל נוֹשֵׁם

יָם.

 

 

 

עֵדוּת

 

הִיא רָצְתָה לְהַרְגִּישׁ חֲשׁוּבָה

הֵם חָשְׁקוּ בְּמִשְׂחָק

אַחֵר.

כְּשֶׁהָלְכוּ, יוֹרְקִים  אֶת נַפְשָׁהּ הַמְּדַמֶּמֶת עַל מִגְרַשׁ-הַמִּשְׂחָקִים

חָרְקָה הַנַּדְנֵדָה

נָד- נֵד

נָד- נֵד

וְהִתְמַכְּרָה לִשְׁתִיקָתָהּ.

 

 

 

תקווה

 

כְּזוּג פָּמוֹטִים עַתִּיקִים הֵם יוֹשְׁבִים זֶה לְצַד זֶה,

מְשַׁמְּשִׁים בְּקֹדֶשׁ

יַלְדֵיהֶם.

 

שָׁנִים שֶׁנֵּרוֹתֵיהֶם אֵינָהּ בּוֹעֲרִים,

רַק טִינָה שְׁקֵטָה רוֹבֶצֶת כְּכֶלֶב מַחְמָד

לְרַגְלֵיהֶם.

 

הַאִם רָאִיתִי מַבָּט שֶׁל חִבָּה מֵסִיר שְׁנוֹת אָבָק

נִצַּת מוּל הָרוּחַ

נִלְחַם, נֶאֱבַק?

 

 

הרהורים על מדעי הלב :

 

א. מִכְשׁוֹלִים

הַחֲלָלִית "אַיְנְשְׁטֵין " הָיְתָה צְרִיכָה לַעֲבֹר

לֹא רַק אֶת שִׁכְבַת הָאַטְמוֹסְפֶרָה שֶׁמַּקִּיפָה אֶת כַּדּוּר-הָאָרֶץ אֶלָּא בְּעִקָּר

אֶת שִׁכְבַת הַסְּפֵקוֹת שֶׁהִקִּיפָה אֶת לִבָּהּ

כְּדֵי לְבַקֵּעַ אֶת סוֹד הָאָטוֹם.

 

 

ב. מֵהָרֹאשׁ - אוֹ מֵהַבֶּטֶן?

מִי שֶׁבָּרָא אֶת פִּתּוּלֵי מוֹחֵנוּ הַיָּפִים

וְאֶת הַסִּיבוּבִים בְּדַרְכֵי הַמְּעִי הַגַּס

אוֹ הַדַּק, הָיָה עִוֵּר כַּנִּרְאֶה

לָעֻבְדָּה שֶׁהַלָּשׁוֹן בְּסוֹף מְדַבֶּרֶת

כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ אַחֵר

הִמְצִיא אוֹתָהּ.

 

 

 

התנערות

 

הִיא גָּדְלָה בֵּין הַיָּם לַשּׁוּק,

בֵּין יַלְדוּת טְרִיָּה לִנְעוּרִים רְקוּבִים

מַגִּישָׁה עַצְמָהּ תִּקְרֹבֶת

לִרְעֵבִים מוֹחַאִי כַּפַּיִם מְלַקְּקֵי אֶצְבָּעוֹת  כְּשֶׁהִיא, בִּקְסָמֶיהָ, מַעֲלִימָה

עַצְמָהּ.

עַכְשָׁו הִיא גּוֹעֶשֶׁת,

עַכְשָׁו הִיא מִתְמַקַּחַת,

עַכְשָׁו הִיא  יָם, וְשׁוּק, אִשָּׁה

נוֹכַחַת.

 

 

 

אהבה מגולגלת

 

זוֹ לֹא שָׁעָה טוֹבָה לִשְׁטִיחִים

גַּם לֹא לָאֲהָבוֹת שֶׁגֻּלְגְּלוּ וְהוּשְׂמוּ בְּצַד

מְיַחֲלוֹת לְגִלּוּי צִבְעֵיהֶן הָרְקוּמִים

שְׁתִי וָעֵרֶב,

כִּי לְאָן יֵלֵךְ בְּעַרְבּוֹ שֶׁל יוֹם הַשְּׁתִי

וְאֵין לוֹ

עֵרֶב ?

 

 

תִּקּוּנִים

 

רְחוֹבוֹת לִבֵּנוּ מְמַהֲרִים

רוֹצִים לְהַגִּיעַ כְּבָר לְהִצְטַלְּבוּת הַרְגָּשׁוֹת הַבָּאָה,

לְהִתְחַפֵּר בְּמַעֲבַר תַּת קַרְקָעִי אֶל

רַכֶּבֶת הַהַבְטָחוֹת

(בַּתִּקְוָה שֶׁלֹּא תְּאַחֵר),

לְהִבָּנוֹת כְּגֶשֶׁר מֵעַל

הַפֵּרוֹת הָרְקוּבִים שֶׁל צָרוֹת

הַיּוֹם-יוֹם.

 

אֲבָל הַיּוֹם - הַיּוֹם יֵשׁ תִּקּוּנִים בַּכְּבִישׁ

הַמּוֹבִיל אֶל שׁוּם מָקוֹם.

לִרְחוֹבוֹת לִבֵּנוּ יֵשׁ זְמַן לְהִתְרַווח

לִפְרֹשׂ  שְׂמִיכָה אוֹ כִּסֵּא-נוֹחַ

עַל אִי-הַתְּנוּעָה

לִטְעֹם חֲתִיכַת קֶשֶׁב מְצֻפֶּה בְּמַשֶּׁהוּ טָעִים,

לְהָרִיחַ מַבָּט,

לְמַשֵּׁשׁ אַהֲבָה,

לְתַקֵּן.

 

 

 

רגע של טעם

 

וְלוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ כִּי הָרֶגַע הַזֶּה הַחַפוּן  בְּיָדְךָ

הוּא צִלְצוּל פַּעֲמוֹן עַל צַוָּארָהּ

שֶׁל עֵז גְּדוּשַׁת עֲטִינִים,

הֵדָיו יִתְפַּשְּׁטוּ לָעֵמֶק

אַךְ צְלִילוֹ יִתְעַמְעֵם

יִתְרַחֵק

יֹאבַד -

הַאִם הָיִיתָ טוֹעֵם  אֶת חֲלַב הָרֶגַע הַזֶּה הַנּוֹשֵׁק

שִׂפְתוֹתֶיךָ

וּמִתְמַכֵּר לְרִפְרוּף הָרִיסִים הַמְּכַסִּים אִישׁוֹנִים

שֶׁהִגִּיעוּ אֶל הַמַּעְיָן?

צְלִיל חַיֶּיךָ  הַמְּכֻוָּן.

 

 

שִׁעוּר הִיסְטוֹרְיָה

 

כָּל מִלְחֲמוֹת הָעוֹלָם עָבְרוּ עַל הַנַּעַר הַזֶּה:

מִלְחֶמֶת הָאֵם בָּאָב,

מִלְחֶמֶת הָאָב בָּאֵם

וּמִלְחַמְתּוֹ לֹא לְהַקְשִׁיב לְמִלְחַמְתָּם.

 

הַכֹּל נִלְחַם וְהֻלְחַם בּוֹ וְהוּא -

רַק לֶחֶם אַהֲבָה בִּקֵּשׁ...

 

 

מקל הזמן

 

הַמָּוֶת סָעַר בְּתוֹכוֹ

סוּפַת טוֹרְנָדוֹ,

רַעַם אִווְשַׁת כּוֹכָבִים

אֲבָל בִּהְיוֹתוֹ אָדָם לַחֲלוּטִין

חָלַט אוֹתוֹ בְּתוֹךְ הַתֵּה -

שַׂקִּית קְטַנָּה שֶׁל מָוֶת

כָּל לַיְלָה לִפְנֵי הַשֵּׁנָה,

דָּחַס אֵיבָרָיו הָאֲרֻכִּים

לְתוֹךְ צִנְצֶנֶת אֲטוּמָה

וְהִבְרִיג אֶת הַמִּכְסֶה

עַד למָחָרת.

 

כָּךְ, מְיַשֵּׁן נוֹכְחוּתוֹ,

מתְעַקֵּל מִתַּחַת לְמַקֵּל

הַזְּמַן וְהָאֶפְשָׁרֻיּוֹת

היה מַתְאִים עַצְמוֹ אֵלָיו  וּמְחַיֵּךְ בַּנִּצָּחוֹן:

"עָבַרְתִּי" -

עַד לַמַּקֵּל הַבָּא.

 

אֲבָל עַכְשָׁו הִגִּיעָה עֵת.

חַיִּים וּמָוֶת מִתְנַשְּׁקִים

וְהוּא, מְנֻשָּׁק,

מְשַׁחְרֵר מִכְסֶה מֻבְרָג וְהוֹלֵךְ זָקוּף יָשָׁר

לְעוֹלָמוֹ.

סִפּוּר שָׁרְשִׁי

("לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני" שמות פרק כ פסוק 3)

 

 

שָׁמַעְתִּי עֵץ אוֹמֵר:

 

פַּעַם כְּשֶׁנָּטַשְׁתִּי שָׁרָשַׁי

לָרוּחַ

הָיִיתִי מְבַקְּשָׁם בְּכָל עָנָן חוֹלֵף.

הַיּוֹם, כְּשֶׁאֲנִי נוֹשְׂאָם בְּרַחֲמִי -

הֵם מוֹלִידִים אֱלֹהִים

עַל פָּנַי.

 

 

 

המתנה

 

אַל תִּסְתַּכְּלוּ עָלַי

שֶׁחָקוּק בִּי הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

 

זֶה רַק הַיָּם

שֶׁהֶחְבִּיא אוֹתִי

מְאֻבֶּנֶת

לְמוּדַת שְׁתִיקַת דָּגִים

בְּקַרְקָעִיתוֹ.

 

כָּאן אֲנִי מַמְתִּינָה,

נִסְעֶרֶת וְנִרְגַּעַת חֲלִיפוֹת -

עַד שֶׁיִּתְגַּלּוּ חַיַּי.

 

אֵלֶּה שֶנֶּחְקְקוּ בִּי

וְאֵלֶּה שֶׁעֲדַיִן –

שׁוֹתְקִים.

 

 

 

קשר סבתא

 

מְרִיחָה  אֶת הַמַּגֶּבֶת עֲבַת הַחֶסֶד

מֵאֲרוֹנוֹ סְפוּג הַנַּפְתָּלִין  שֶׁל סַבָּא יוֹסֵף

נוֹשֶׁמֶת

עָמֹק אֶל לִבִּי.

 

אֶתְמוֹל, כְּשֶׁהִזְמַנְתִּי אֶל שֻׁלְחַן הַקָּפֶה

אָדָם שֶׁרֵיחַ בְּדִידוּתוֹ הִכָּה בִּי

נַעֲשׂוּ סִיבֵי הַחֶסֶד צְפוּפִים יוֹתֵר

וְחִיּוּכָהּ הַמְּקֻמָּט שֶׁל סָבְתָא שֶׁרֶה

הִתְעַגֵּל מְעַט,

מְרַכֵּךְ אֶת בַּד הַמַּגֶּבֶת וְאֶת

מֶרְחַק הַשָּׁנִים.

 

 

 

קֶצֶר חַשְׁמַלִּי

 

בְּיָד יְחֵפָה נַגֵּב מִיצֵי-נַפְשִׁי

עַד יִתְקַצְּרוּ נְשִׁימוֹתֵינוּ.

הַלֹּא אָמַרְתִּי לְךָ אֶלֶף פַּעַם:

אֲנַחְנוּ רַק מוֹלִיכֵי-רְגָשׁוֹת

עֲטוּפִים בַּגּוּף,

אִם נְבוֹדֵד  דִּמְעוֹתֵינוּ -

אֵיךְ יִתְחַבְּרוּ נַפְשׁוֹתֵינוּ

תֶּקַע  לְשֶׁקַע

לְהָאִיר?

 

 

 

אופטימיות

 

אֲנִי וְהַלַּיְלָה

פְּקוּחֵי עֵינַיִם

מַבִּיטִים בַּשָּׁחֹר נִכְחָהּ.

אֵצֶל שְׁנֵינוּ בּוֹעֶרֶת,

עָמֹק מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה  -

הַזְּרִיחָה.

 

 

לילה סוער

 

גֶּשֶׁם וָרֹוד יָרַד

כְּשֶׁסָּעֲרוּ הַשָּׁמַיִם

בְּאוֹרְגַּזְמָה פְּרָאִית עִם הָאֲדָמָה

מַבְרִיקִים תְּשׁוּקָתָם זְקוּפָה

כִּבְרוֹשׁ

מַרְעִימִים אַנְחָתָם בִּמְעָרוֹת אָזְנֶיהָ הַכְּרוּיוֹת

שׁוֹפְכִים בָּרָד לָבָן

לְמַלֵּא מְכָלֵי אַהֲבָתָהּ הַנִּפְעֶרֶת אֲלֵיהֶם יוֹדְעִים

שֶׁסְּעָרָה הִיא עִנְיָן נָדִיר בִּמְקוֹמוֹתֵינוּ

מָחָר

שׁוּב יְזַרְזְפוּ אֵלֶיהָ זַרְזִיפִים קַלִּים

כְּמִי שֶׁנִּזְכַּר שֶׁהוּא נָשׂוּי לָהּ

מֵאָז הַבְּרִיאָה.

 

 

תובנה

 

כִּבִּיתִי עַצְמִי,

הִדְלַקְתִּי,

שׁוּב כִּבִּיתִי

וְקָרָאתִי לְמֶתֶג הַמְּנוֹרָה:

אַתָּה!

  

      

טביעה

 

"מֵידֵי מֵידֵי S.O.S"

הַאִם  שׁוֹמַעַת?

אֲנִי טוֹבֵעַ בַּיַּלְדוּת

מְזַהֶה הַפְרָעוֹת קֶשֶׁב וְרִכּוּז

בֵּינֵינוּ בִּטְוַח אֶפֶס

רוֹאֶה אֶת אִמָּא וְאוֹתָךְ עַל אוֹתָהּ הַכַּוֶּנֶת

אֵיךְ קָרָה שֶׁהִתְחַלַּפְתֶּן לִי

שֶׁהֶחְלַפְתֶּן לִי

מַבְחִין בַּהֲצָפָה בַּיַּרְכָתַיִם וְהִתְרַגְּשׁוּת בֵּין הַיְּרֵכַיִם

אַף הֶגֶה לֹא מְצַיֵּת לִי

שׁוֹמֵעַ אוֹתְךָ מִתְנַתֶּקֶת

עָנִי לִי

אִם אֵין אֲנִי לִי

פַּעַם הָיִיתָ אַתְּ

מִתְקָרֵב לַקַּרְחוֹן

עוֹד שְׁנִיָּה לַהִתְנַגְּשׁוּת

מֵידֵי  מֵידֵי אוֹהֵב אוֹתְךָ

סוֹף.

 

מֵידֵי – קריאת מצוקה של ספנים

 

 

 

השלמה

 

קִבַּלְתִּי אֶת סֵפֶר הַחַיִּים שֶׁלִּי

עִם פֶּתֶק הַחְלָפָה.

אֲבָל אַף אֶחָד

לֹא מְקַבֵּל חֲזָרָה

סְפָרִים מְשֻׁמָּשִׁים

שֶׁהָאוֹתִיּוֹת בָּהֶם דּוֹהוֹת מֵרֹב בֶּכִי,

רוֹעֲדוֹת מֵרֹב צְחוֹק,

אוֹ סְתָם מוֹתְחוֹת אֶת צַוָּארָן

בְּגַעְגּוּעִים לְסֵפֶר אַחֵר,

שֶׁעוֹד יִכָּתֵב...

 

 

שיעור מעוף

 

צִפּוֹר -

נְדוּדֵי עוֹלָם מְסֻפָּרִים

בִּשְׂפַת הַמָּקוֹר.

מֻחְתֶּמֶת בַּשֵּׁם

וְלָעַד חָפְשִׁית,

צִפּוֹר בְּרֵאשִׁית -

לַמְּדִינִי לָעוּף בַּלַּהֲקָה

וְלִפְרֹשׁ נוֹצוֹתַי

לְבַד

לִהְיוֹת כֻּלָּם

וּלְהִשָּׁאֵר

אֶחָד.

 

 

 

מְסִבַּת הַחֲלָקִים

 

אֲנִי שְׂמֵחָה עִם חֲלָקַי,

עִם הֱיוֹתִי חֶלְקִית

אֲבָל שְׁלֵמָה,

עִם חֶלְקִי

בָּכֶם.

 

 

אל מוּל פְּנֵי נַחַל צִין

 

מַפְחִיד לִהְיוֹת מְשׁוֹרֵר לְבַד

מוּל מִדְבָּר -

אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲצֹר נְבִיעַת חֲלוֹם פּוֹרֶצֶת

מִתּוֹךְ מָקוֹם מְקֻדָּשׁ שֶׁהִתְכַּסָּה בְּחוֹל?

 

שָׂפָה קְדוּמָה מִתְבָּאֶרֶת אֵלֶיךָ וְאַתָּה -

הַבְּאֵר, הַחֶבֶל, הַדְּלִי, הַמַּיִם וְהַשּׁוֹתֶה גַּם יַחַד.

 

וּבְכָל זֹאת, מַפְחִיד.

 

 

לְיָם הַמֶּלַח

 

תִּרְאֶה, אֲנַחְנוּ כִּמְעַט נוֹגְעִים

בַּמָּקוֹם בּוֹ הַמָּוֶת חַי.

 

בּוֹ הַמַּרְפֵּא

וּבוֹ הַדְּוַי.

 

 

 

נסיגה חד-צדדית

 

אוֹמְרִים שֶׁיָּם-הַמֶּלַח נָסוֹג

אַךְ זְמַנֵּנוּ הַנָּסוֹג

אֵינוֹ מְאַפְשֵׁר לָנוּ לָדוּן בִּדְבָרִים

שֶׁאֵינָם בִּתְחוּם

קַו הַבְּלוֹרִית הַנָּסוֹג

אוֹ הָעֻבְדָּה שֶׁחֲנִיכֵינוּ שֶׁפָּרְצוּ בִּנְסִיגָה עַצְמָאִית

מַכְאִיבִים לִשְׁנָתֵנוּ

הַמְּהַלֶּכֶת לְעֵבֶר הַבֹּקֶר

יְחֵפַת-חֲלוֹמוֹת.

 

אוּלַי זוֹהִי רְאִיָּתֵנוּ,

שֶׁנְּסִיגָתָהּ הַצְּפוּיָה מְדַלֶּלֶת עֲבוּרֵנוּ אֶת

הַדְּבָרִים שֶׁכְּדַאי לְהִתְאַמֵּץ לִרְאוֹתָם

אוֹ לִבֵּנוּ  שֶׁנָּסוֹג לְגֹבַהּ פְּנֵי-

הָאֲדִישׁוּת

אֲבָל מָתַי הָפַכְנוּ כָּךְ

לִנְסוֹגִים מִגֶשֶת ?

 

 

 

אַרְכִי אוֹ לוֹגְיָה

 

בַּחֲפִירוֹת הָעִיר מַרֵשָׁה מָצְאוּ

עִיר יְוָנִית

תַּחְתֶּיהָ עִיר פָּרְסִית

תַּחְתֶּיהָ עִיר יְהוּדִית.

 

בַּחֲפִירוֹת לִבִּי מָצְאוּ רַק פַּחַד

וּכְמִיהָה

לְאוֹתָם חֶלְקֵי פְּסֵיפָס נִרְבָּדִים –

שָׁכְנוּ בִּי

אַלְפֵי מִלִּים אָחוֹרָה,

כְּשֶׁהָיִיתִי מָקוֹם מְקֻדָּשׁ

וְשָׁלֵם.

 

מַרֵשָׁה – אחת מערי יהודה בימי בית ראשון, בסמיכות לבית-גוברין.

 

 

פָטָה-מוֹרְגָּנָה

 

יַלְדַּת הַמִּדְבָּר

מִתְעַרְבֶּלֶת

לְסוֹבֵב חוּשַׁי הַהוֹפְכִים לָאָבָק,

לְנֶגֶד עֵינֵי מִתְעַגֶּלֶת

חוֹל

שֶׁקֹּדֶשׁ בַּיְשָׁן מְבַצְבֵּץ בּוֹ.

 

בְּשִׂמְלָה מְשֻׁבֶּצֶת אֲדָמָה וְשֶׁמֶשׁ

מַאֲהִילָה עֵינַי הַצְּמֵאוֹת,

מְחוֹלֶלֶת מוּלִי

סוּפָה

מַצְמִיחָה בִּי

דֶּקֶל

מַרְכִּינָה רָאשִׁי אֶל גֵבַיי

לְלַחְלֵחַ מִדְּבַר שְׂפָתַי

בִּתפילה.

 

 

מוּל הַשַּׁעַר הַסָּגוּר

 

הַשַּׁעַר שֶׁהָיָה נָעוּל כְּבָר מִזְּמַן

פָּתוּחַ

רַק בַּלֵּב עוֹד חוֹרְקִים הַצִּירִים

גְּנִיחָתָם אֵינָהּ יוֹדַעַת

שֶׁשַּׁעַר סָגוּר אֶחָד

לִמֵּד אוֹתִי

לָעוּף.

 

 

 

יושר טבעי

 

"בַּטֶּבַע אֵין שׁוּם דָּבָר יָשָׁר"

הִיא אוֹמֶרֶת,

"רְאֵה אֶת מִפְרְצֵי הַחוֹף

הַמְּתַנִּים אַהֲבָה עֲגֻלָּה עִם גַּלֵּי הַיָּם,

הַבֵּט בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים

שֶׁהַמַּיִם וְהָרוּחַ מְסָרְקִים בְּלוֹרִיתָם."

כְּשֶׁפָּנֶיהָ אֶל הַשְּׁדֵרָה מִמּוּל

עִם בְּרוֹשֶׁיהָ הָעוֹמְדִים לְמִסְדָּר

הִיא אוֹמֶרֶת: "שׁוּם דָּבָר יָשָׁר

הַכֹּל עָגֹל, אוֹ מְשֻׁנָּן, אוֹ חֲסַר צוּרָה סִימֶטְרִית.

וְגַם אוֹתִי

לֹא תּוּכַל לְיַשֵּׁר בְּקַו.

לֹא עַכְשָׁיו."

 

 

 

עין הבריאה

 

מָצָאתִי מַטְבֵּעַ קֶסֶם  בְּתַחְתִּית

אֲגַם הַשִּׁגְרָה -

עָשְׁרוֹ שֶׁל רֶגַע

שֶׁנִּבְרָא.

 

 

מַה לָּמַדְתִּי מֵהַגֶּזֶר?

 

הַגֶּזֶר יוֹדֵעַ שֶׁבְּבוֹא יוֹמוֹ

יֵחָתֵךְ, יְרֻסַּק, יְבֻשַּׁל

וְיִגָּרֵס בֵּין שִׁנֵּינוּ

וּבְכָל זֹאת-

הוּא נוֹתָר זָקוּף, גֵּאֶה וְכָתֹם,

כְּאִלּוּ יָמָיו עֲלֵי אֲדָמוֹת אֵינָם

גְּזוּרִים מֵרֹאשׁ.

כָּךְ אֲנִי רוֹצָה לִחְיוֹת.

כְּמוֹ גֶּזֶר.

מְעַט חִסְפּוּס מִבַּחוּץ,

מְתִיקוּת אֵין קֵץ מִבִּפְנִים,

קִרְבַת הָאֲדָמָה בְּפִי.

 

 

 

אַהֲבַת בִּטְנִי

 

בִּטְנֵי גְּבוֹהַת-גַּלִּים,

מְאַיֶּמֶת לְהַטְבִּיעַ אֳנִיּוֹת הֶגְיוֹנוֹתַי.

 

יַלְדָּה קְטַנָּה שֶׁשָּׁכְחָה לִנְשֹׁם סוֹעֶרֶת שָׁם

מְחַכָּה שאוֹשִׁיט יָדַי,

אֶשְׁלֹף אוֹתָהּ מִתּוֹךְ הַמַּיִם

אֲנַעְנֵעַ וְאֶלְחַשׁ

ששש...

הַכֹּל בְּסֵדֶר יָלַדְתִּי, הַכֹּל בְּסֵדֶר

ששש...

 

אָז יִישָלֵו  הַיָּם שֶׁגֹּהַץ בְּמַגְהֵץ-רוּחִי,

יִשְׁקְטוּ גַּלַּי,

עַל פְּנֵי הַמַּיִם יְהַלֵּךְ חִיּוּכִי

וַאֲנִי בַּיַּבָּשָׁה אֶצְעַד בַּיָּם שֶׁנֶּחְצָה

כִּי הֵעַזְתִּי

 

לְהוֹלִיד אֶת אַהֲבַת בִּטְנִי.

 

 

מֵאָה שְׁעָרִים:

 

 

סיפור סגור

 

שַׂקִּיּוֹת אַשְׁפָּה פּוֹרְחוֹת

סְבִיב פַּחִים שְׂרוּפִים,

מְסַפְּרוֹת אֵיךְ זֶה לִהְיוֹת

סִפּוּר סָגוּר קָשׁוּר בַּנַּיְלוֹן,

כְּשֶׁאֵין אַף שַׁעַר יְצִיאָה

אֶל עַצְמְךָ.

 

 

 

אוּלַי תְּפִלָּה

 

אֵינִי שׁוֹמַעַת הֵיטֵב מַה לּוֹחֶשֶׁת הָאֵם הַצְּעִירָה

הָרוֹכֶנֶת עַל עֶגְלַת בִּתָּהּ,

שְׁלֹשֶׁת יְלָדֶיהָ הַקְּטַנִּים מַקִּיפִים אוֹתָהּ

כְּמוֹ הָיְתָה סֵפֶר פָּתוּחַ בְּחַג שִׂמְחַת-תּוֹרָה.

אוּלַי הִיא מִתְפַּלֶּלֶת לִסְגִירַת רַחֲמָהּ הַפּוֹרֶה

וְאוּלַי מְבָרֶכֶת,

רַק אֲהוּבָה הַנִּסְתָּר

יוֹדֵעַ וְהוּא

אֵינוֹ מְגַלֶּה אֶת אָזְנִי

שֶׁגָּלְתָה מִתְּפִלּוֹת.

 

 

תמִיהָה

 

כַּמָּה "הַשֵּׁם" יֵשׁ כָּאן -

וְאֵין שֵׁם לְגַעְגּוּעֵי הָאָדָם

אֶל צַלְמוֹ?

 

 

חַיִּים בְּשָׁחֹר לָבָן

 

הָאוֹתִיּוֹת הַכְּתוּבוֹת בְּקִדּוּשׁ לְבָנָה שָׁחֹר

מְתַנּוֹת  אָהֲבָה עִם הַנְּיָר הַלָּבָן,

מַזְהִירוֹת מִפְּנֵי הַמָּוֶת

וּמִפְּנֵי הַחַיִּים.

לְעֵת עֶרֶב, מִתְקַלְּפוֹת מֵהַקִּיר,

הֵן חוֹבְשׁוֹת מְעִיל וּמִגְבַּעַת

וְיוֹצְאוֹת לְאֵיזוֹ עִסְקָה

שֶׁל תְּקִיעַת- יָד

שֶׁדַּוְקָא הִיא -  לֹא כְּתוּבָה

בְּשׁוּם מָקוֹם.

 

 

 

4 סיבות לאומץ:

 

קְפֹץ נַחְשׁוֹן בֶּן- עמינדב

קְפֹץ

לִפְנֵי שֶׁגַּחֲלֵי הַסָּפֵק  יִלְחֲכוּ אֶת כַּפּוֹת-רַגְלַיִךְ

קְפֹץ

 כִּי אִישׁ לֹא חָצָה עֲדַיִן אֶת יָם הָאֶתְגָּר

קְפֹץ

 כִּי שׁוֹטֵי עַבְדוּת הֶעָבָר עוֹד צוֹרְבִים  בְּגַבְּךָ

קְפֹץ

 כִּי מֹשֶׁה אָמַר.

 

 

 

מעשה הבריאה

 

אָדָם יוֹצֵר עַצְמוֹ מֵחֲלוֹמוֹת

וְאִסּוּרִים,

אֲבָל רַק כְּשֶׁהוּא מַקְשִׁיב לְקוֹלוֹ

הוּא נַעֲשָׂה

"וַיְהִי".